ריוקיו קובודו

"ריוקיו קובודו הוזון שינקו קאי" הינו סניף השייך למרכז באוקינאווה.
הארגון כונן בשנת 1955 ע"י נשיאו הראשון, שינקן טאירה סנסאי. לאחר מותו בשנת 1970, הפך אקמינה אייסקה סנסאי לנשיאו השני של הארגון. כיום מכהן בנו של אקמינה אייסקה, אקמינה הירושי סנסאי, כנשיאו השלישי של הארגון.
עם ירושה מכובדת ורבת שנים שראשיתה עוד מימי יאביקו מודן סנסאי ועד ימנו אלה אנו גאים להוות חלק מקהילת חברים בל"א הולכת וגדלה אשר נוטלת חלק בלימוד הריוקיו קובודו.
"בוקי" (שימוש בכלי נשק) נלמד בארגוננו באופן סיסטמטי וכולל את כלי הנשק הבאים: "טקו" (אגרופן עתיק), "נונצ'אקו" (שני מקלות דישה קצרים המחוברים בחבל), "רוקו-שאקו בו" (מוט עץ ארוך), "סאי" (שני דקרי ברזל), "טונפה" (שתי אלות עץ בעלות ידית), "קאמה" (ידיות עץ קצרות בעלות להבי מתכת דמויי מגל), "טינבה ורוצ'ין" (מגן וחניט קצרה), "אקו" (משוט עץ).
מסלול הלימוד הינו תהליך ארוך טווח בו מתקדם הסטודנט באופן מבוקר ולאורך שנים. נדרשת הבנה כי הלימוד אינו לתקופה קצרת מועד אלא תהליך המלווה אותנו בחיינו.
במהלך הזמן יגלה הסטודנט כיצד ומדוע מקורות אמנות הקובודו לוטים בערפל. כאן אנו עומדים לבדנו, מנסים לחקור ולהתחקות אחר מוצאה האמיתי של אמנות נפלאה זו דרך ה- "קאטה" ומשמעותה, "בונקאי" (יישום הקאטה) וה- "קומיטה" (קרב) הנובע מתוך עקרונות הלימוד ובמטרה ליישמם במצבי התגוננות לעת צורך.

מאחר שהפעילות דורשת תרגול ומסירות הרי ש- "קובודו" אינו יכול להתקיים ללא עקרונות מוסריים וכללי התנהגות נאותה. לימוד טכני ללא הפן הפילוסופי יוצר חוסר איזון באופי המתרגל, התנהגותו ובגישתו בכלל.

לא ניתן להגיע לתוצאות שמעבר ליכולת טכנית ללא ראייה וחיפוש פנימיים. ה- "קובודו" מלמד שמקור חולשות האדם הינן פנימיות, ולא חיצוניות.

ה- "קובודו" מהווה חלופה מעניינת לפעילויות מערביות שגרתיות העוסקות בשמירת כושר גופני. הפעילות מאתגרת, מתגמלת ורבת משמעות בחיי היום יום.