ישראל לוי סנסאי

ישראל לוי סנסאי
יליד חיפה, בן 56.
פרסומאי ומנהל אמנותי בעיסוקו.

שירת בצבא כמפקד ביחידה מובחרת. לאחר שחרורו עבד במערכת הביטחון בארץ ובחו"ל.

עוסק בקראטה כ-35 שנים, מתוכן 28 שנים בסאן שין קאן , עת הוקם הארגון הישראל.

את תחילת דרכו עשה בשנת 1971 אצל אליעזר "הג'ינג'י" (שוטוקאן קראטה), ולאחריו למד אצל המורה בוב בטווין. אח"כ הצטרף ישראל סנסאי לסאן שין קאן תחת הדרכתו של אריה ברקו סנסאי וממשיך להיות פעיל בסאן שין קאן קראטה דו ישראל, בהום בו דוג'ו בחיפה, תחת הדרכתו של אפי שליין סנסאי ובפיקוחו המיקצועי של קנשו תאמאס וובר סנסאי.

שני ספרים נכתבו בידיו, "הקרדום", ספר עלילתי המתבסס על עברו הביטחוני וספרו השני הינו ספר השירה והזן, "בלוזן".

ישראל לוי סנסאי משכיל לשלב את הקראטה בתחומי עיסוקיו "האזרחיים" כגון הרצאה שהעביר בנושא שיווק ואשר שילבה הדגמת קראטה כמייצג המצביע על אסטרטגיות שיווק הנשענות על אסטרטגיות אמנות הלחימה.

ישראל לוי:
"אני רואה את הקראטה לא רק כאמנות לחימה, אלא כדרך חיים, אמנות החיים, הדרך ליצירת דיאלוג בין אדם לעצמו ובין האדם לסביבה, האנושית והפיסית, תוך התבססות על מתן כבוד לזולת ולסביבה, בענווה ובלמידה מתמדת מהסובב אותנו, ללא תיוג של קטנים גדולים, מתחילים מתקדמים, חזקים חלשים, כולם מורים כולם תלמידים כולם נעים על אותה דרך ומשתמשים בכלים איתם נולדנו ובכלים אותם רכשנו בכדי שיהיו לנו לעזר גופני ונפשי בצעידה הארוכה והמייגעת על הנתיב המשותף לכולנו, תוך מתן כתף לנזקקים ליכולותינו בכדי להגיע אל סופו, שלמים רוחנית".

אפי שליין: ישראל לוי סנסאי הינו תלמיד בכיר ומורה בדוז'ו בחיפה ובארגון סאן שין קאן. למרות היותו "סמפאי" (תלמיד בכיר) הוא נקרא "סנסאי" (מורה) בפי התלמידים והמורים כאחד. בעל ניסיון חיים ייחודי וראייה אקלקטיבית נבונה. גם לנו, המורים, בעמדנו מולו בתוך ומחוץ לקירות הדוז'ו, לא ברור מיהו המורה ומיהו התלמיד.

איציק כהן: "בשקט, רוגע וענווה ייעתר לשאלתך ויספק את חומר הגלם המשובח ביותר במשפט קצר וממצה המקפל בתוכו את צופן הפתרון. לעיתים ההבנה מגיעה מיד אך לרוב מלווה העניין בתהליך למידה מייגע ובהתלבטויות אין ספור עד להבנה המיוחלת, ומשזו מגיעה, אין מתוק ממנה - האם אכן הגיעה?".

כאשר באתי הלום  |  ידעתי  |  אך לא יכול הייתי לומר  |  ושכחתי  |  כאשר אלך מכאן  |  אדע  |  אך לא אוכל לאמר  |  ואבוא  |  ואלך  |  עד כי לא אבוא יותר  |  ואדע

את הבלוז גילה אחי (ויקו), בהיותו בודד בתא המתנודד על פני גלי האוקיינוסים. שם בינות לקירות המתכת, שהמרחק ביניהם מספיק בקושי למיטה צרה, שם גילה את ידידותם המופלאה של העצבות ושל הבדידות, שם גילה את קולותיהם של עבדים שחורים השרים געגועים אל חרות, מילות אוהבים הרחוקים יבשות מאהובותיהם, געגועי אמהות הרחוקות מילדיהן, בדידותו של האדם בלב המון סואן, כאבי אהבות אסורות. שם התאחדו יחדיו, החושך, הסיגריה, הבדידות, המינגווי וברכט, בי בי קינג, ריי צ'ארלס וארתה פרנקלין, מוסיקת שחורים, וכולםיחד יצרו את הבלוז. את הבלוז הזה העביר אלי ויקו, בתוספת של ריחות שמן המכונות, האולד ספייס, הוויסקי, המרלברו וצבע הג'ינס ובלעדיהם, עבורי, בלוז אינו בלוז. ממנו למדתי להנות מהעצבות, מהגעגועים למה שלא יהיה יותר, ולמה שלא היה אף פעם. אל הזן, התוודעתי דרך תורת הלחימה המזרחית, הקראטה, האמנות שמעבר למיומנות היא שניתבה אותי בדרכי המחשבה המזרחית, החיפוש אחרי המשמעות של היש, של האין, של הקיים אך נסתר, המשמעות של היחסים ביני לבין האני, בין האני לעולם.ליקום. הזן. שני אלה, הבלוז והזן, הפכו לי לחברים יקרים, הצליחו ללוותני ולהעביר אותי מכשולים שהוצבו בפני, שהצבתי בפני. שני חברי היקרים, הבלוז והזן, כתבו באמצעותי מילים, מילים של יום יום, מילים של יאוש, מילים של אהבה, מילים של תקווה, מילים. והן כאן. מוקדשות לזכרו של אחי, דוד לוי. למילים בבלוזן, הכוח לגעת בכל אחד מאיתנו, להתחבר אל זכרונות פרטיים, לחשוף חלומות אישיים. השירים והבלדות מלווים באמירות ובסיפורי זן, בחלקם מאוירים בצילומים המהווים כלי נוסף ביצירה הסוחפת של מוסיקת הנשמה המתנגנת מבין דפי הספר. "המלים מטלטלות אותך מחוויה רגשית אחת לשנה וכל חוויה שונה מקודמתה. אי הסדר הנושאי, יוצר מערבולת רגשות כמו בחיי היום יום, של כל אחד מאיתנו" "הצילומים המלווים חלק מהשירים הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהיצירה, ומעניקים לנו הזדמנות להציץ אל תוך עולם הבלוז הפרטי, של הצלם האומן" ישראל לוי, פרסומאי, מעצב ומומחה לאומנויות לחימה, שלף מהמגרה מילים אותן הוא חולק עם הקורא, הקוראת. אלי גרוס, רענן טל, חברו אליו בצילומים. לפרטים נוספים נא להתקשר לטל: 5278908 050, 8054488 054.