אפי שליין

אודות אפי שליין סנסאי
אפי שליין נולד בשנת 1958. בשנת 1972 עשה אפי את ראשית דרכו בקרב מגע ישראלי כתלמידו של חיים זוט, חניכו של אימי ליכטנפילד, אבי שיטת "קרב מגע ישראלי". בתום שירותו הצבאי, בסוף שנת 1979 החל אפי לעסוק בקראטה באזור חיפה בדוז'ו של אריה ברקו, תלמידו ונציגו של תאמס וובר סנסאי דאז. בשלהי שנת 1982 נסע אפי לסניף הראשי באירופה ושם הוענקה לו דרגת דאן אחד בסאן שין קאן - קראטה ממורהו, "קאנצ'ו" תמאס וובר העומד בראש הארגון העולמי. באפריל 1983 ייסד אפי את הדוז'ו הראשון שלו בקרית מוצקין ובשנת 1985 החל ללמוד את גישתו הייחודית של מורהו בפעילויות שונות להגנה עצמית שימושית וקרב מגע צבאי. בשנים 1988 - 1984 למד אפי קראטה בהנחיית, איציק פלורנטין סנסאי ויוסי שכנוביץ' סנסאי, תלמידיו של סנסאי וובר ונציגי הארגון בישראל באותה תקופה.
בשנת 1987 ייסד אפי דוז'ו נוסף בחיפה, שלימים הפך לסניף הראשי ("הונבו-דוז'ו") של סאן שין קאן - ישראל.
בתחילת שנות ה- 90 החל אפי ללמד בביה"ס לקציני ים בעכו ובביה"ס אליאנס שבחיפה ומאוחר יותר העביר קורס מאבטחים.
אפי סנסאי נושא בדרגת דאן 5 בהגנה עצמית שימושית וקרב מגע צבאי בידיים ריקות.
PRACTICAL SELF DEFENSE and MILITARY EMPTY HAND CLOSE COMBAT

בשנת 1998 הצטרף אפי לנינומיה - דוז'ו בחיפה והחל לעסוק באייקיקאי - אייקידו בהדרכת עמיר גרף סנסאי.

באוגוסט 1999 נוצר לראשונה קשר עם ארגון בעל שם ומוניטין באוקינאווה/יפן ומחוצה לה: האיגוד לשימור וקידום כלי הנשק האוקינאוויים המסורתיים: "ריו קיו קובודו הוזון שינקו קאי". אפי אירח בדוז'ו הראשי בחיפה את נשיא הארגון, אקמינה הירושי סנסאי, ומורים בכירים שהגיעו מאוקינאווה/יפן.

אפי סנסאי נושא בדרגת דאן 7 בסאן שין קאן קראטה מאת ראש הארגון העולמי קאנצ'ו תמאס וובר, דאן 6 בקראטה מאת טושיו קאנטה סנסאי ובדרגת דאן 3 בריוקיו קובודו.

בינואר 2003 החל אפי לעסוק ב"איאידו" (אמנות החרב היפנית) בהדרכת אייל וייס סנסאי בחיפה.

אפי סנסאי הינו נציגם של שני ארגונים בי"ל בישראל:

שיטוריו סאן-שין-קאן קראטה-דו

האיגוד לשימור וקידום אומנויות הלחימה המסורתיות של איי הריוקיו: ריוקיו קובודו הוזון שינקו קאי

הוא שומר על קשר הדוק עם מוריו, מבקר בקביעות באירופה ובאוקינאווה/יפן ומזמין את מוריו למחנות אימונים בארץ מספר פעמים בשנה.
אפי סנסאי עושה רבות להרחבת אופקיו באמניות לחימה בכלל ובתחומי התמחותו בפרט. אורתודוקס ומעשי בגישתו. מדגיש שתנאי ראשון והכרחי בחקר, לימוד והבנת אמנויות הלחימה הוא באימון. "כדי ללמד, על המורה לעסוק בפעילות ולתרגל בעצמו על מנת שלא ייבשו מעייניו ויוכל להתקדם ולקדם את תלמידיו כל העת".